פסק-דין בתיק ת"א 3427-09

לפני תביעה במסגרתה עותר התובע כי בית המשפט יורה לנתבע 1 לפצותו עקב הפרת הסכם מיום 1.4.2003.

לטענת התובע, זכותו להיפרע מן הנתבע 1, נובעת מהיות זה האחרון שותף פעיל, יחד עם הנתבע 2 בהכנתו של הסכם מיום 1.4.2003, במסגרתו נתנה גם התחייבות מפורשת של הנתבע 2 לתשלום הסך של 50,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

ההליכים בעניינם של הצדדים החלו עם הגשתה של תביעה לבית המשפט המחוזי, בהיקף של 10,917,990 ש"ח. בהמשך, הוגש כתב תביעה מתוקן על סך של 1,000,000 ש"ח לבית משפט זה.

במסגרת כתב התביעה המתוקן טענו התובעים לגזל פעילות ורכוש התובעת 1, כמו גם רכושו של התובע 2 כמי שהינו בעל הזכויות המלאות בתובעת 1, וזאת על דרך של התקשרות בהסכמים שונים, ללא הסכמת התובע 2, ותוך שיתוף פעולה בין הנתבעים או מי מהם, אשר הביאה למכירת פעילותה של התובעת 1 לנתבעת 5.

לטענת התובעים, הסכם זה נחתם בהמשך להתנהלות קודמת של הנתבעים, או מי מהם, אשר חמסו וגנבו את רכושו של התובע 2.

כתב התביעה כלל פירוט בדבר נזקים בהיקף ניכר אשר נגרמו לתובעים או מי מהם עקב מעשי ומחדלי הנתבעים.

באשר לנתבע 1, טענו התובעים כי הנתבע החזיק במניות התובעת 1 בנאמנות עבור התובע 2, והיה מנהלה בפועל, ואולם הוא התרשל במילוי תפקידו, עד כי היה במעשיו משום שיתוף פעולה עם הנתבעים האחרים לצורך גזלת נכסיה של התובעת 1, ועל כן גם נכסיו של התובע 2. (ראה עמוד 5 לכתב התביעה המתוקן).

בכתב הגנתו של הנתבע 1 נטען כי קיים בין הצדדים מעשה בית דין, אשר יש בו כדי למנוע ניהולו של הליך זה. לגופה של תביעה הכחיש הנתבע 1 את טענות התובעים לעניין מעמדו בחברה, התנהלותו למכירת פעילותה וחלקו באשר להעברת פעילות ונכסי התובעת 1. לשיטתו של הנתבע 1, הוא לא נטל לידיו נכסים ו/או כספים של התובעים או מי מהם, ואף שילם מכיסו חלק מחובות התובעת 1 כלפי צדדים שלישיים.

הנתבעים עתרו להפקדת ערובה, כתנאי לניהול ההליך.

ביום 1.6.2010 נתנה החלטתו של כב' סגן הנשיאה, השופט קינר, במסגרתה מצא להורות, בעניינה של התובעת 1,  על הפקדת ערובה, כתנאי לניהול ההליך , ובהיקף של 90,000 ש"ח.

עוד קבע כב' סגן הנשיאה, השופט קינר, בעניינו של התובע 2, כי מבין כלל הנזקים הנטענים על ידי התובע 2 באופן אישי, הנזק היחידי שיש לו ביסוס לכאורי, הוא הנזק הנטען על ידו בגין הפרת ההסכם מיום 1.4.2003, ואשר צורף כנספח 4 לכתב התביעה המתוקן.

נוכח מסקנתו זו של כב' סגן הנשיאה, נקבע כי על התובע 2 להפקיד סך של 45,000 ש"ח כתנאי לניהול ההליך כנגד הנתבעים, וזאת למעט ביחס לטענתו בדבר הפרת ההתחייבות המפורטת במסמך מיום 1.4.2003. ביחס למסמך זה,  לא הותנה המשך ניהולו של ההליך בהפקדה כלשהי.

התובעים לא הפקידו את הערובה אשר נקבעה במסגרת החלטתו של כב' סגן הנשיאה השופט קינר.

כמו כן, בקשת רשות ערעור אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי, לעניין החלטתו זו של כב' סגן הנשיאה- השופט קינר, נדחתה.

בהעדר הפקדה, ניתן ביום 24.9.2010, פסק דין חלקי במסגרתו נקבע כי תביעת שני התובעים כנגד הנתבעים 1-6 נדחית, וזאת למעט לעניין תביעתו האישית של התובע 2, וככל שהיא מתייחסת למסמך מיום 1.4.2003.

במהלך שלבי ניהולו של התיק אשר בפני הגיעו בעלי הדין לכלל הסכמות שונות במסגרתן נדחתה או נמחקה התביעה כנגד הנתבעים השונים, עד כי במועד שמיעת הראיות, כל שנותר להכרעה הינה, תביעתו של התובע 2 כנגד הנתבע 1, ובהתייחס לטענות התובע 2 מכוח ההסכם מיום 1.4.2003. 

בהמשך לבקשה נוספת אשר הוגשה על ידי התובע, הוקטן סכום התביעה לסך של 50,000 ש"ח.

ביום 11.10.12012 התקיימה ישיבת ההוכחות, ונשמעו כלל ראיות הצדדים. בהמשך הוגשו סיכומי הצדדים בכתב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונתתי דעתי לעדויות הצדדים ולסיכומיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. טעמיי להלן.